*** למה צפירה או איך לדבר עם ילדים/ות על יום הזיכרון (ויום השואה) ***

קרן סדן בלוג Leave a Comment

לא חשבתי שאכתוב את הפוסט הזה אבל בשבוע שעבר כשעמדתי בצפירה חשבתי על כל הדברים שהייתי מדברת עם ילדים/ות סביב יום השואה ויום הזיכרון.

והם מתחילים בצפירה. ובזיכרון או יותר נכון בלזכור.
ובביחד (שזה יכול להיות שונה אבל לא תמיד שונה משייכות).

אני כותבת כאן על מה כן הייתי מדברת עם ילדים/ות
ומזה אפשר להבין על מה לא הייתי מדברת איתם – כל השאר.
(אם יעלה משהו בשיחה שלא התכוונתי לפתוח, לא אתעלם. כתבתי על זה לא מעט פעמים, אבל עכשיו נניח לזה.)

הייתי אומרת לילדים/ות שביום הזה (כמו ביום השואה בשבוע שעבר),
אנחנו זוכרים, ביחד, אירועים שחשוב לנו לזכור.
ואז הייתי שואלת אותם שאלות
כדי לשמוע מה הם חושבים וחושבות
סביב הרעיון הזה: כלומר סביב מה זה לזכור ומה זה ביחד.

לא שאלות בדיקה, כלומר של ידע, אלא שאלות שהן שאלות שמזמינות חשיבה ודיאלוג.

על לזכור וזיכרון למשל, הייתי שואלת:
– מה זה לזכור
– אם חשוב לדעתם לזכור דברים
– מה חשוב להם לזכור
– אם הם חושבים שלי חשוב לזכור משהו שלהם לא
ולהפך
– אם הם חושבים שחשוב להם לזכור משהו שלי לא חשוב לזכור
– אם חשוב להם שאני אזכור משהו
– מה הזיכרון הכי מוקדם שלהם – שהם היו הכי קטנים?
– מה הזיכרון הכי מאוחר/קרוב שלהם? מהיום? מאתמול? משבוע שעבר?
– מה הזיכרון הכי מצחיק שלהם?
– מה הזיכרון הכי עצוב?

את כל השאלות האחרונות אפשר לשאול בניסוח יותר פשוט או נגיש. למשל – את/ה זוכר/ת משהו מצחיק שקרה לך/לנו?

ושאלה אחרונה:
– מה חשוב להם לזכור גם כשהם יהיו גדולים? (כמה גדולים? 6? 7? 20?)
ואז אפשר לרשום את זה,
ושהם יציירו את זה,
ולהכניס את זה למעטפה.

ולחוות איתם עוד חוויה ראשונה שלהם – שהם אולי יחוו בגיל מאוחר יותר ואולי לא – של לשלוח מכתב לעצמי.
ולדעת ממרום גילנו כמה זה יכול להיות מרגש – ומקרב – למצוא ולפתוח מכתב כזה בעוד כמה שנים.
כך אתם גם יכולים ליצור מסורת משפחתית* בתוך המסורת הכללית,
ולעשות את אותו דבר כל שנה. עד שזה ימאס להם – כלומר עד שהם יתחברו ליום הזה אחרת.

(*אם את גננת – אפשר לעשות אותו דבר בגן ולשתף את ההורים – לתת לילדים/ות לתת להורים את המעטפות למשמרת. זה יוצר מסורת בגן וזה מאפשר להורים להתחבר ליום הזה בצורה הזו גם כן)

על ביחד הייתי שואלת:
– מה זה ביחד לדעתם?
– מתי הם מרגישים ביחד?
– מתי הם מרגישים פחות ביחד (לחוד)?
– אם קורה שהם מרגישים לבד כשהם ביחד עם אנשים?
– אם אפשר להיות ביחד ולבד באותו זמן?
– אם יש משהו שהם זוכרים שעשינו ביחד?
– אם חשוב להם שנזכור משהו ביחד?

וכך הייתי מתחברת – מחברת את היום הזה
לדברים שבשבילם הם יומיומיים
לחשיבה – משהו קורה, בואו נחשבו עליו
למקום שהם נמצאים בו – למי שהם עכשיו.
הייתי מכניסה את היום הזה לחיים.

וזהו.

להם ולי היתה חוויה משמעותי ביום הזה של ביחד.
וחוויה משמעותית סביב זיכרון.
ולדעתי זו דרך טובה להתחיל להבין את היום הזה,
ואת הערכים והמסרים שהוא מביא איתו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *