משחק השאלות

קרן סדן בלוג, פילוסופיה בגן Leave a Comment

אחרי שאנחנו קוראים סיפור בפעם הראשונה בגן אני מבקשת מהילדים לצייר משהו מהסיפור או את מה שהם אהבו בסיפור. כשהם שקועים בציור, פטפוט על כל דבר שבעולם או על הסיפור ועזרה לילד או ילדה לצייר או כתיבת השם שלהם, הגננת ואני עוברות ביניהם ושואלות אותם אם יש להם שאלה (פילוסופית) על הסיפור. לפעמים יש להם ישר שאלה, לפעמים הם רוצים לשאול שאלה כמו "גיא" או דניאלה".

ולפעמים הם נעזרים בציור כדי לספר מהם אהבו בסיפור ואז ביחד אנחנו הופכים את הסיפור לשאלה. אני שואלת אותם איזו מילת שאלה הם רוצים והם מוסיפים אותה למשפט או שניים שהם רק עכשיו אמרו על מה שהם אהבו בסיפור. ואז נוצר לנו מה שאני קוראת לו ציור-שאלה.

כל פעם מחדש אני שמחה לראות איך הריטואל הזה הופך עבורם ברור יותר, קל יותר, משחקי יותר. הם יודעים שברגע שיש להם ציור-שאלה, מתחיל משחק השאלות.

יש כלל אחד פשוט למשחק השאלות, וכמה כללי משנה שהופכים אותו למשחקי. הכלל הוא שאנחנו מסדרים את השאלות בשתי צורות: בשורה אחת אם הן שאלות שונות ובטור אם הן אותה שאלה.

אז מה המשחק?

למעשה זהו פאזל שאין לו תבנית או צורה ידועה מראש. בכל פעם יוצאת צורה אחרת. השחקנים במשחק – הילדים, מייצרים בעצמם את המשחק: את הציור, את השאלה ואת הצורה. יש להם במשחק מקום בטוח משלהם כאינדיבידואלים ויש להם פרוייקט משותף של קבוצה. כך במשחק יש את חדוות היצירה של הציור, ואת חדוות היצירה הקבוצתית – שהיא גם חדוות הפתירה – של הפאזל.

החלקים של הפאזל – הציורים עצמם, משתנים. הרבה פעמים, כמו השאלות, הציורים יכולים להיות זהים. או שמספר ילדים ציירו אותו ציור (קרה כבר ששולחן שלם צייר אותו ציור) או שילד/ה עזרו לילד/ה אחרת לצייר ונוצר אותו ציור, או אותה דמות, נניח אותו חתול בשני ציורים.

כשמתחילים לשחק אף פעם לא יודעים מה יצא לנו בסוף: איזו צורה? כמה שאלות בסך הכל יהיו במשחק? כמה שאלות זהות? כמה שאלות שונות? כמה קבוצות יווצרו (מספר שאלות זהות יוצרות כאמור קבוצה)? מי תהייה הקבוצה עם הכי הרבה שאלות? אולי יהיו לנו כמה קבוצות עם אותו מספר שאלות? כל זה לא ידוע. וכל זה נקבע מתוך הציורים של הילדים. כלומר מתוך העניין של הילדים בסיפור.

לאורך השנה ההנחיה שלי מצטמצמת עד שהיא הופכת מיותרת או זניחה.

בהתחלת השנה אנחנו פורסים את כל הציורים על הרצפה ואני זורקת עט (אפשר להביא חפץ מפתה יותר כמו מטבע או קוביה) והילד או הילדה שעל הציור שלהם העט נופל מציגים את הציור לכל הקבוצה ואז אנחנו מסדרים את הציור ביחד.

בשלב מאוחר יותר בשנה"ל, אנחנו מוותרים על הפלת העט. מתחילים עם ציור אחד והשאלה שהילד/ה שאלו ואז אני שואלת את שאר הקבוצה אם עוד ילדים שאלו את אותה שאלה. אנחנו מסדרים את הקבוצה הזו על הרצפה ועוברים לקבוצה הבאה.

בשלב הבא אני שולחת את הילדים שסיימו לצייר ראשונים להתחיל את המשחק. כוון שהם כבר מכירים את הכללים, הם רצים בחזרה למפגש ובודקים ביניהם מה השאלות שהם שאלו.

כל שנה מחדש אני מאושרת לראות אותם על הרצפה בגן, מדברים על הציורים שלהם ועל השאלות. שוכחים שאני קיימת. מצרפים אליהם לדיון כל ילד או ילדה שמגיעים עם עוד ציור. מבינים מה שהם כל הזמן ראו בצורה פיזית – קשרים בין שאלות. וגם, וזו חשיבה מאוד מתקדמת את העובדה שהתוכן של הציור, כלומר מה הם באמת ציירו, הוא לא "שחקן" במשחק אלא השאלות שהם שאלו וכי אותו ציור יכול לשאול כמה שאלות או אפשר לשאול את אותה שאלה מתוך כמה ציורים.

כל כך הרבה דברים קורים במהלך משחק השאלות. כל הזמן אני מגלה בו עוד ועוד רבדים. אני מקווה שאת הדברים העיקריים רשמתי כאן. אם יש לכם שאלות או הארות או אם אתן גננות והחלטתן לנסות את המשחק אשמח מאוד לשמוע.

התמונה למעלה היא ממפגש פילוסופיה בגן. הילדים אמרו שיצאה להם צורה של תנין, או פירמידה שעוד לא התחילו לבנות אותה. 🙂

לחצו וקראו על שאלות פילוסופיות

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *