מהו "ספר פילוסופי"?

קרן סדןבלוג

אחת השאלות שהכי שואלים אותי היא כמובן על איזה ספרים אני ממליצה. שזה מביא אותנו לשאלה:

מהו "ספר פילוסופי"?

 לכאורה על כל ספר אפשר לעשות דיון ולשאול שאלות. ובכל זאת, יש כמה מרכיבים שהופכים ספר לספר או סיפור טוב ויש מרכיבים ספיציפיים שהופכים ספר ל"ספר פילוסופי":

1) יש בו קסם מסויים. משהו מושך. משהו שגורם לילדים להזדהות איתו.  בדרך כלל זהו שילוב בין משהו רגשי ומחשבה מטרידה. נניח בסיפור על "יפה הקטנה" של אנתוני בראון הקסם נוצר מההזדהות של הילדים עם הרצון של הגורילה לחבר/ה והפחד לאבד אותה בעקבות מקרה שקורה בסיפור.

2) אין לו מוסר השכל. נכון – בתור הורים אתם יכולים לבחור לספר את הסיפור ואז לפתוח את מוסר ההשכל, לערער עליו. אני עושה את זה לפעמים. אבל שימו לב שזו צורה אחרת לגמרי של לחשוב ביחד. הדומיננטיות שלכם או של החשיבה שלכם חזקה מדי. אתם אולי מראים לילדים שלא חייבים "לקנות" את הסיפור או מוסר ההשכל שלו, אבל זו בדיוק הבעיה. אתם אלו שמראים לילדים איך לקרוא את הסיפור ואז הם "קונים" משהו אחר. למשל שהם לא רואים משהו בסיפור או את הסמכות שלכם לפרש את העולם. וזו דינמיקה הפוכה מחשיבה עם הילדים והקשבה לילדים, ליכולת ש ל ה ם לפרש את העולם.

3)זהו סיפור פתוח או מזמין שאלות וחשיבה. למשל הסיפור "לבד על המרבד" שמספר סיפור על חתול על מרבד שעוד ועוד חיות באות לשבת על המרבד עד שהוא מגרש אותן ונשאר לבד. בסיפור הזה יש שאלה מאוד חזקה שהסיפור שואל – האם החתול הזה שהספר מספר שהוא נחמד, החתול שרצה להיות לבד, שגירש את כל החיות שבאו לשבת איתו על המרבד. האם הוא (באמת) נחמד?!!! זוהי שאלה פתוחה לחלוטין. והראיה היא שיש ילדים שחושבים שכן ויש כאלו שלא. והסיבות שלהם לכאן או לכאן הם לב העניין.

4) הכי אני אוהבת סיפורי-תמונות. (picture-books) אלו סיפורים שדרך הקשר בין ראיה או אימג'ים/ויזואל ומחשבה יש בהם את כל מה שכתבתי למעלה (מה שנקרא עושים V על סעיפים 1-3).

באמצעות משחק בין טקסט לתמונה, ספרי תמונות רומזים על סתירות ו/או הרחבות של מה שהסיפור מספר במילים. זה גורם לשני דברים נפלאים:

  1. ילדים כל הזמן מחפשים קשרים בין תמונה למה שהם שומעים או קוראים והם לא רגילים לפערים שספרי-תמונה מייצרים. זה בלבד עושה את העבודה והשאלות שלהם יגיעו.
  2. הקשר והתקשורת שלכם עם הילדים משתנה. ילדים, במיוחד בגיל הגן כשהם עוד לא קוראים עסוקים יותר מכם בתמונות של הספר. אתם עסוקים במילים. מה שקורה בפועל הוא שהילדים שמים לב לדברים בתמונות שאתם בדרך כלל לא. התרומה שלהם לחווית הקריאה והדינמיקה בניכם כתוצאה מכך כשקוראים ספרי תמונה היא לכן אחרת לחלוטין. הילדים הם לא בעמדה שאתם קוראים ולהם מקריאים. הם מראש בעמדה פעילה, תורמת, חשובה. בדיוק המקום שהם צריכים להיות תמיד!

אז המלצות כלליות לשני ספרים כבר יש לכם: לבד על המרבד של בריאן וילדסמית, ויפה הקטנה של אנתוני בראון. אני פותחת באתר מדור ספרים מומלצים ואעלה בימים הקרובים עוד המלצות לספרים וכמובן יותר פירוט על הספרים עצמם (גם על שני הספרים שהרגע הזכרתי). עקבו כאן או הרשמו לאתר לקבלת הפוסטים למייל.