כשהייתי ילדה חלמתי להיות סופרת. היתה לי רק בעיה אחת – לפחות בעייני רוחי: למצוא נושא לסיפור. שוב ושוב ביקשתי מההורים שלי וכל מי שהיה בסביבה – שיתנו לי נושא לספר עליו סיפור. בזה שיהיה לי סיפור בטחתי. על כל דבר וכל נושא. איך להתחיל, זו היתה השאלה. אז הנה …
ב-2009, בשיחה אקראית במסגרת הפורום הבינלאומי לחינוך וטיפול בגיל הרך בבלפסט, בין ג'יליאן מק'אוליף ממערב אוסטרליה ובשתינו בהאטה מנפאל, הם התחילו לדבר על בוץ או יותר נכון על בוץ וילדים/ות. ג'יליאן סיפרה שבפרת, אוסטרליה, שם היא גרה כמעט ואין בוץ' כי פרת נמצאת על מישור של חול. חוצמזה היא דיברה …
לא חשבתי שאכתוב את הפוסט הזה אבל בשבוע שעבר כשעמדתי בצפירה חשבתי על כל הדברים שהייתי מדברת עם ילדים/ות סביב יום השואה ויום הזיכרון. והם מתחילים בצפירה. ובזיכרון או יותר נכון בלזכור. ובביחד (שזה יכול להיות שונה אבל לא תמיד שונה משייכות). אני כותבת כאן על מה כן הייתי מדברת …
הנה סיפור – שמתקשר עוד שניה לליל הסדר – בשנות ה-90 דן רוטנשטיין וליז סנטנה עבדו עם הורים מאוכלוסיות מוחלשות בעיר לורנס, מסצ'וסטס. הם שמו לב שההורים לא היו מאוד מעורבים בחינוך של הילדים/ות שלהם. כשהם התחילו לשאול למה, הם קיבלו מהם את התשובה שהם "לא יודעים מה לשאול" (נניח …
הנה דוגמה קצרה – ומקסימה – שסיפרה לי גננת על שיחה בינה ובין הנכד שלה בין 3.5 במסגרת הרעיונות והדרכים לפתוח שאלות וחשיבה של ילדים/ות, לעודד להמשיך לחשוב, ולהקשיב, פשוט להקשיב **** סבתא וא' יושבים לאכול מרק. א', בין 3.5 לועס קרוטונים. סבתא שואלת בפליאה: "א' – מה זה הצליל …
