שיעורים לחיים מפילוסופיה עם ילדים: איך התגלגלתי לעשות את מה שאני עושה ואיך זה קשור אלייך ולילד/ה שלך

קרן סדן בלוג Leave a Comment

כמו הרבה סיפורים טובים גם הסיפור הזה מתחיל בפגישה בין חברות ביום סתמי אחד בבית קפה.

באותו יום אני וחברה החלטנו לפתוח עמותה בתחום החינוך.

התחלנו לתכנן. אומנם לא על מפית אבל על דף תלוש ממחברת ששמרתי מאז.

היו לנו הרבה רעיונות על העמותה ומה נרצה לעשות.

וכשהגענו לחלק של מה הצעד הראשון שאנחנו צריכות לעשות כדי להתחיל להוציא את כל זה לפועל,

אמממ… איך לומר… החלטנו ששתינו צריכות ללמוד דוקטורט.

כי זה יפתח לנו דלתות.

מה שהתברר כנכון דרך אגב.

אבל עוד דבר התברר: דוקטורט לוקח זמן. והרבה. ובינתיים כל אחת מאתנו המשיכה בחייה.

כך שאומנם שתינו עם דוקטורט היום אבל את העמותה מעולם לא הקמנו, אפילו לא ממש התקדמנו בלתכנן אותה. אבל זה כבר סיפור אחר.

וככה מצאתי את עצמי יום אחד, סטודנטית לדוקטורט באוניברסיטת הניו סקול,

כשכבר ברור שאני לא הולכת להקים עמותה עם אותה חברה עם שאלה מאוד גדולה של מה אני הולכת לעשות בחיים ואיך בכלל הדוקטורט משתלב בכל העניין.

כי רציתי שהוא ישתלב. ככל שלמדתי יותר פילוסופיה כך אהבתי פילוסופיה יותר.

התחלתי לברר מה אנשים עם דוקטורט בפילוסופיה עושים.

הדבר הראשון שעשיתי?

גוגל כמובן. גם אז (לפני איזה 10 שנים אני חושבת) זה היה צעד ראשון מובן מאליו.

התוצאה הראשונה שקיבלתי היתה חנות אונליין שאחד מבוגרי החוג שלי פתח ומכר בה כל מיני בובות של פילוסופים והוגים שונים.

זה לא היה מעודד. זה תויק ברשימת הדברים שאני לא רוצה לעשות. 

אז חזרתי לעולם הישן. התיישבתי בספריה

וקראתי כל מה שמצאתי על פילוסופיה כעיסוק מחוץ לאקדמיה.

מצאתי שני תחומים עיקריים: ייעוץ פילוסופי ופילוסופיה עם ילדים.

ייעוץ פילוסופי נוסה קצרות ונפסל.

פילוסופיה עם ילדים, לעומת זאת, סומן ככיוון.

לא חשבתי לפני זה על שילוב כזה של שתי אהבות גדולות שלי: ילדים/ות ופילוסופיה.

עבר זמן וכשחזרתי לארץ עשיתי משהו מאוד לא אופייני לי לזמנו:

חידשתי קשר עם כמה אנשים שעבדתי איתם בארץ לפני שנסעתי והיו יקרים לליבי.

יצא שגיליתי שבזמן שאני עשיתי דוקטורט,

מי שהיתה הבוסית שלי כשעבדתי במנהיגות הנוער של עיריית תל אביב-יפו (הדרכתי קבוצת נערות פמיניסטיות) קודמה למנהלת מחלקת הגיל הרך בעירייה.

זה נראה מזל מדהים אבל בפגישה שלנו, מרוב שהיה לנו המון על מה לדבר כמעט שכחתי מפילוסופיה עם ילדים.

באמת שכבר באתי לצאת.

אבל אז, ממש בדלת, פתאום נזכרתי. הסתובבתי ושאלתי: תגידי אורנה מה את אומרת על תכנית פילוסופיה בגן הילדים?

מה זה? היא שאלה

אין לי מושג, עניתי, כי באמת בזמנו לא היה לי,

אבל אני טסה עוד מעט לניו יורק בעניינים של הדוקטורט ואז אני גם אלך לתצפית בניו ג'רזי שזה המרכז הראשי של פילוסופיה עם ילדים ואדע יותר.

מצוין, היא אמרה לי, אז תחזרי, תכתבי לי מסמך ונתחיל.

מסתבר שבכל זאת היה לי מזל  (וכן, גם פירות של עבודה קשה קודמת שעשיתי שבזכותה אורנה הרגישה שהיא יכולה לסמוך עלי ולנסות איתי משהו חדש.)

אז נסעתי. חזרתי. כתבתי מסמך והתחלנו פיילוט בשני גנים ברחוב שפינוזה (אלא איפה) במרכז תל אביב.

השאר כמו שאומרים/ות היסטוריה. לפחות היסטוריה אישית שלי.

מתנות של פילוסופיה עם ילדים

בשנת הפיילוט והאמת שגם כמה שנים אחריה עוד לא ידעתי שפילוסופיה עם ילדים תהפוך לכל מה שאני עושה.

שהתכנית בגנים תצמח או תתרחב גם לתחום מחקר, להרצאות וסדנאות להורים, להשתלמויות לגננות ומורות.

אבל ידעתי שמצאתי בית.

הרגשתי שהשילוב של שתי אהבות גדולות שלי פילוסופיה וילדים/ות מצמיח אהבה חדשה.

ראיתי – ילדים וילדות הראו לי ולימדו אותי – כמה פילוסופיה היא מרכזית בחיים שלהם.

כמה חלק נכבד מאיך שהם מבינים את עצמם, אותנו ואת העולם הוא דרך שאלות, רעיונות ומחשבות פילוסופיות.

חוויתי איך בשביל ילדים/ות בגיל הרך חשיבה זה כיף וכיף זה חשיבה.

האמת זו הייתה חוויה מתקנת לתקופה בה לימדתי בקולג' בניו יורק קורס חובה לסטודנטים שלא רצו ללמוד אותו.

בעקבות הקורס הזה הייתי נחושה לא ללמד פילוסופיה בצורה הזו יותר.

בשביל מה? כל כך הרבה יופי, כל כך הרבה עומק ומחשבה יש במפגש עם פילוסופיה דרך סקרנות, עניין ותהיות אמת שיש לנו אז למה להרוס?

אבל בעיקר בעיקר זכיתי ללמוד, להפנים, שזה יהפוך לחלק מהDNA שלי, איך פילוסופיה עם ילדים מאפשרת מפגש בין חשיבה וקירבה.

מאפשרת אינטימיות של מפגש: עשיר בדקויות, בדיוק, במגוון של העולם ומלואו שהם הילדים והילדות, האנשים המופלאים שאני עושה איתם פילוסופיה.

בהקשר הזה – של העולם ומלואו שהוא אדם שהוא ילד/ה שנגלה במפגש בכלל ודרך פילוסופיה בפרט

אני חושבת הרבה פעמים על השיעורים לחיים שילדים וילדות מלמדים/ות אותי.

הנה אחד שיאנוש קורצ'אק מנסח כל כך יפה בכלל ובהקשר לאמירה הידועה של סוקרטס על חכמה כעמדה בעולם ממנה אני יודעת שאני לא יודעת:

מתוך דת הילד עמוד 305

"קראתי ספרים מעניינים. עתה אני קורא ילדים מעניינים. אל תאמר "אני כבר יודע". אני קורא את אותו הילד פעם אחת, שנייה, שלישית, עשירית ואחר הכול איני יודע הרבה;

כי הילד הוא עולם גדול ורחב, שקיים זה מזמן והיה קיים תמיד. אני יודע קצת על מה שהיה, על מה שיש כיום. ומה יהיה הלאה?"

***

אני מקווה שבמיילים שאני שולחת אליך פעם בשבועיים (או חודש 🙂 ) אני נותנת לך כמה שיותר כלים ודרכים לפגוש בעוד דרך, מעוד זווית את הילד/ה/ים שלך.

תודה רבה שאתם קוראים את המיילים האלו, מגיבים/ות, באים להרצאות ולסדנאות. אני מעריכה את זה מאוד. (פעם אחרת אכתוב על השיעורים לחיים שלמדתי מכם/ן ההורים.)

חשבתי שלחלוק אתכם קצת מהדרך שלי וכך גם עוד קצת מהדרך של פילוסופיה עם ילדים/ות

ומה היא יכולה לאפשר לכם במפגש שלכם/ן עם הילדים שלכם/ן היא דרך הולמת להגיד תודה לשנת 2018

שקרו בה דברים נפלאים

(רשימת התפוצה גדלה משמעותית, התחלתי פודקאסט שעוד מעט חוזר, אמרתי כן לפילוסופיה עם ילדים/ות בבתי ספר, ולהנחיה של 6 השתלמויות גננות וליווי של שני בתי ספר – בקיצור הרבה אושר)

אני כבר מחכה ל-2019,

שתהייה שנה אזרחית נפלאה,

תהנו עם הילדים/ות!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *