ממה מכינים שלולית?! שאלות ופילוסופיה בחורף

ממש חורף בפרדס חנה, גשם כמעט בלי הפסקה והמון המון שלוליות
וכמובן גם ילדים וילדות שרצים וקופצים בשלוליות
וזה מחמם את הלב
וגם הזכיר לי את הספר הנפלא של עדו רוזנבלום
וכמה הוא טוב להתחיל איתו פילוסופיה.
לא כשהם קופציםות בשלולית , בסדר?!
אחר כך, בבית, כשנזכרים ומסכמים את היום.
ועם ספר כמובן.

ולמה נזכרתי?
זה הולך ככה:
אחד הדברים שגיליתי בגן, כמעט באקראי אפשר לומר,
הוא כמה הרעיון שיש סוגים שונים של שאלות
וששאלות שונות עושות משהו אחר בגן מרתק ילדים/ות.
זה קרה כמעט באקראי.
אני הזמנתי את הילדות והילדים לשאול שאלות פילוסופיות
ואז הסברתי מה זו שאלה פילוסופית.

ואז – בום!
התחלתי לקבל המון סיפורים קטנים,
בעיקר מגננות אבל גם מאימהות
על משחקי מחשבה שילדים/ות התחילו לשחק סביב הרעיון הזה
או נסיונות שלהם/ן להבין אם שאלה שהם שואלים היא פילוסופית.
באמת שאחד הדברים שהכי סיפרו לי היה בסגנון:
דיברנו על (נושא מסוים) ואז אני שאלתי או הילדיםות שאלו
שאלה מסוימת, לא חשוב איזו
ואז…
הם גם שאלו: ו… זו שאלה פילוסופית?

תכלס העיסוק או העניין הזה בסוגי שאלות
ומה שאלה עושה – לא היה צריך להפתיע אותי.
מי שהיו בהרצאה או סדנה שלי יודעות/ים
שאני מדברת המון על הרעיון של שאלה
וחשיבות של שאלה וגם –
וזה המסר שלי היום, הרעיון
ששאלה היא דבר מעניין בפני עצמו.
אז זה לא היה צריך להפתיע אותי, ובכל זאת.

למדתי כל מיני דברים מילדים/ות במשך השנים,
וגם זו בעייני למידה.
נכון שכבר חשבתי ששאלות זו חשיבה מורכבת,
לא מובנת מאליה ושהן מעניינות בפני עצמן,
אבל כמו שאני תמיד אומרת,
יש הבדל של שמים וארץ בין מה שחשבתי ובין לראות את זה בפועל.

לראות עד כמה זה מרתק/ת חשיבה של ילדים/ות.
זה היה חיזוק משמעותי לעוד משהו שאני תמיד אומרת:
זה לא שילדים/ות יכולים/ות לחשוב מורכב או אבסטרקטי, זה ברור.
זה שילדים/ות רוצים/ות וצריכים/ות חשיבה כזו.
זה חלק מאיך שהם/ן מבינים/ות את העולם.

אז איך עושים את זה בבית?

אני חושבת שהספר ממה מכינים שלולית של עידו רוזנבלום
הכי מתקרב או מאפשר לנו חשיבה עם ועל שאלות.

בשונה מספרי שאלות אחרים –
שכבר כתבתי עליהם בעבר
ועל זה שבגלל שהם באים עם תשובות
הם הרבה פעמים, בעייני, סוגרים חשיבה
הספר הזה הוא ספר רק עם שאלות.

בגלל זה בעייני הוא קודם כל ספר אמיץ ושונה
וגם, בשבילנו ובשביל הילדים/ות,
חלון לשחק דרכו עם הרעיון של שאלות.
כלומר של מה זו שאלה
ומה לשאול עושה עבורינו.

הציורים שמלווים את השאלות יכולים להיראות כסוגרים חשיבה,
אז תראו איך זה עובד,
עד כמה הילדים/ות שלכם/ן נצמדים לציורים
כשהם חושבים/ות על השאלות שבספר.
אם הם/ן ממש אבל ממש נצמדים/ות אליהם/ן
נסו להציע מחשבות על השאלות
שאין בציור/ים ואז נסו גם להזמין אותם/ן לעשות אותו דבר.

והנה שני שדרוגים קטנים-גדולים לספר:

1.

אפשר לקרוא אותו רק כשאלות.
הוא נראה לי כספר שנכתב להזמין שיחה
(זה די ברור מההקדמה שעידו רוזנבלום כתב לספר)
ובסך הכל הנטיה או הרצון של הילדים/ות
יהיו לענות על השאלות
אבל אפשר לנסות גם צורת קריאה כזו.

2.

וזה כבר קל –
תוסיפו לסוף הספר (או במחברת נלוות לספר)
כמה דפים ריקים
כדי שתוכלו להוסיף שם שאלות של הילדים/ות ושלכם/ן
זה יהיה פשוט נהדר.
אתם/ן גם ממש יכולים להמשיך עם הפורמט של הספר
ושהילדים/ות יציירו את השאלה או יצרו ציור ותשאלו עליו שאלה.

להוסיף דפים כאלו, אפרופו,
זה גם לפתוח את השאלה מה זה ספר
ואת הרעיון שאומנם ספר הוא "משהו"
מודפס מראש
אבל אנחנו בהחלט יכולים לשחק איתו,
להוסיף אלו עוד דפים, שאלות
המשך לסיפור
ועוד ועוד –
ספר זו הזמנה לחשיבה!

וזהו.
תשאירו את זה ככה.
אם שדרגתם/ן כך או כך (או כך וגם כך) את הספר אז הרווחתם/ן.
זה הרגע בו אתם/ן הולכים/ות מעבר לספר. לשאלות עצמן.
סביר שזה המקום שגם הילדים/ות שלכם/ן מחפשים/ות.
גם אם בקריאות ראשונות הם יחפשו תשובות
כי זה מה שהם/ן רגילים/ות לחפש וגם, בואו נודה בזה,
זה המקום שהם רגילים/ות
שאנחנו (אני ואתם שעל הניוזלטר הזה) מחפשים/ות!
אבל אם שדרגתם/ן את הספר,
עכשיו הגעתם/ן
למקום של שאלות.

תהנו לחשוב,
תהנו עם הילדים/ות!
קרן