כל כך הרבה שאלות שואלים אותנו ביום.
כל כך הרבה שאלות אנחנו שואלות/ים!
"איפה המקום של הספר?"
"איזה צבע זה?"
"איך עושה כלב?"
או שאנחנו מצביעות/ים ואומרות/ים: "תראי חתול"
שינוי פשוט באמירות והשאלות שלנו יפתח עולם ומלואו.
במקום למשל:
"תראו את הקשת, איזו יפה" תשאלו שאלה (רצוי שאלה פתוחה או סוג של תמיהה): "מעניין איך הקשת הגיעה לשמיים" (שזו דרך אחרת לשאול, מזמינה הרבה יותר את השאלה איך נוצרת קשת בענן)
במקום:
"יו, איזה חתול יפה" תגידו אמירה מזמינה כמו: "מעניין איך זה לחיות אם זנב, מה את חושבת?"
במקום: "איפה המקום של הספר?"
מעניין אם הספר מרגיש בבית במקום שלו… ואם יש לו חברים/ות?
כל אמירה כזו היא "יציאה למקומות נפלאים", של דמיון, של דיאלוג, של חשיבה ביחד, צחוק וכיף.
יש לכם/ן הצעות משלכם/ן שאוסיף לרשימה?
אשמח מאוד אם תשתפו!
Re-Visit, איך לתקן משהו שאמרנו על המלחמה (או בהקשר שלה)? ♦ ד"ר נעמה צורן היא מובילת גישת רג'יו אמיליה בישראל
שלושת היסודות ומקורות שיש לילדיםות מלידה, עליהם הם נשענים ומהם הם נבנים. תמיד וגם בעת הזאת. ♦ ד"ר נעמה צורן היא מובילת גישת רג'יו אמיליה בישראל
אני קוראת את השיחות של דורון המבורגר עם ילדיו כבר שנים. עזבו איך שהוא כותב – נהדר, מה שמעניין זה החכמה של הילדים שלו, וחכמת השיחה ביניהם. הנה דוגמה ממש מלאחרונה (שכמו תמיד מפרסמת באישורו) "אבא, מי צייר את המונה ליזה?" שאל אותי ינוקא ׳לאונרדו דה וינצ׳י׳ עניתי "והוא היה איטלקי נכון?" שאל "נכון" עניתי "אז למה המונה ליזה בפריז?"
פסטיבל המחבר את הטוב שבכל העולמות:
הטבע, היצירה, החשיבה והעניין, האוכל הטוב, המדורה. וסדנאות שמפגישות את הפילוסופי, החשיבתי, החושי ואת היצירתי.
יום שבת ה17.1
בחבצלת השרון
