איך להפוך את הספר "מה עושים עם רעיון" לפילוסופי (ועל הדרך איך עושים את זה בכלל)

תגידי, שאלה אותי אמא באחת הסדנאות, מה את אומרת על הספר מה עושים עם רעיון?
אממ, אני לא יודעת. אמרתי. יש בו משהו מאוד מעניין אבל הוא לא ספר פילוסופי בעייני.
אז איך הופכים אותו לכזה? היא שאלה.
הופה – עלינו על משהו.

נתחיל:

אם קראתם את מה שכתבתי בעבר על מה זה ספר פילוסופי בעייני (כזה שאין לו מוסר השכל למשל, אבל ל"מה עושים עם רעיון" בפירוש יש) אתם/ן יודעים/ות שאני ממליצה להתחיל לפתוח חשיבה ושאלות פילוסופיות עם הילדים עם ספרי ילדים פילוסופיים.

זה נכון בעייני שהדינמיקה ביננו תהייה כזו שהשאלות יבואו מהם/ן ושהם/ן אלו שיתחילו לערער על ההנחות והאמירות של הספר אם הן מוחלטות מדי.

דוגמה מצוינת לדינמיקה כזו מתרחשת לרוב כשאני מקריאה בגן את הספר "איך את יודעת שאני זאת אני" בו ילדה מתחפשת לגברת מגונדרת ולא מבינה איך אמא שלה עדיין יודעת שהיא זו היא. (עוד על הספר כאן)

"בגלל" אומרת אמא שלה "שיש לך שיער חלק וארוך ממש כמו לבת שלי".
ואז תמיד יש ילד או ילדה שאומרים:
אבל  גם לי יש שיער חלק וארוך. או אבל גם ליהלי (או ילד/ה אחר/ת)…
זה לא סימן!

וזה רגע נהדר. כשהחשיבה הביקורתית והיצירתית היא לגמרי אצלם.

ובכל זאת הספר מה עושים עם רעיון הוא הזדמנות בשבילנו.

למעשה הספר "מה עושים עם רעיון" דוגמה נהדרת לאיך אפשר, יחסית בקלות, להפוך ספר לפילוסופי או להוסיף לו את הפילוסופי.

הנה שלוש דרכים לעשות את זה:

1. מחשיבה סגורה לחשיבה מושגית

נתחיל עם השאלה הגדולה של הספר: "מה עושים רעיון?"
שאלה מעולה.
ובכל זאת…
מה זה רעיון?

הספר לא מאוד מתייחס למה זה רעיון למרות שהוא מציע כל מיני דברים: רעיון זה משהו שהולך בעקבותינו (כלומר לא מרפה). רעיון זה משהו שאנחנו חוששים לספר כי אנחנו לא יודעים מה יחשבו עליו אחרים, רעיון זה משהו שנראה כמו… ביצה? ועם כתר? ומזהב?

אפשר לכן להתחיל עם מה שהספר מציע ולשאול:

אממ, מעניין, אז רעיון זו ביצת זהב?

אממ, מעניין, אז רעיון זה תמיד משהו שמציק לנו כל הזמן?

(תשאלו כל פעם שאלה אחת ואל תציפו בשאלות. כי אז מהר מאוד יגידו לכם "די אמא" או "די אבא" שזה האמירה הקדימה ל"את/ה חופרים/ת!" וכשאנחנו חופרים אנחנו לא עושים פילוסופיה!)

שווה במיוחד, ממש מההתחלה, אפילו בלי להפוך את הדף הראשון, במיוחד אם זה כבר ספר שקראתם עם הילדים כמה וכמה פעמים פשוט לשאול:

מה זה רעיון?

וגם לשאול איך הילדים שלכם היו מציירים רעיון? או פשוט להציע להם/ן לצייר רעיון. תכלס הרבה פעמים יהיה להם קל יותר לחשוב דרך ציור.
דרך איזו צורת שאלות שתבחרו אתם והילדים הרווחתם. עכשיו אתם חושבים על מושג.

2. מחשיבה סגורה לחשיבה ביקורתית

באותו ראש, אפשר לפתוח – כלומר לערער – אמירות סגורות של הספר.

הנה למשל דוגמה לאמירה כזו שמופיעה חמישה עמודים לפני סוף הספר:

"זה טוב," כך אמר, שתהיה לך היכולת לראות את הדברים באופן שונה"

את/ה יכול/ה לשאול:

מה זה לראות את הדברים באופן שונה?

האם זה תמיד טוב לראות את הדברים באופן שונה?

גם פה יש מושגים כמובן (מושגים הם מהחברים הטובים יותר שלנו בפילוסופיה בכלל ועם ילדים בפרט) אבל הפעם אנחנו לא שואלים עליהם מתוך טענה שהספר מעלה.

3.מחשיבה סגורה לחשיבה פתוחה: הצורה המשחקית

אפשר להיות משחקיים כשאנחנו חושבים על אמירות סגורות או מושגים.

תראו למשל את האמירה הסגורה הזו שהספר מציע:

"זה עודד אותי לחשוב בגדול – ואז בגדול יותר."

אפשר לשאול עליה שאלות כמו קודם:

מה זה לחשוב בגדול?

ואז בגדול עוד יותר?

ועוד ועוד!

מקווה שהצלחתי להסביר טוב את המעבר לחשיבה פילוסופית מספר שהוא לאו דווקא כזה.
תהנו!
קרן