ילדים/ות נולדים/ות לתוך תרבות ואז השאלה היא כיצד הם נכנסים/ות אליה. האם אנחנו מכתיבים להם כניסה מסויימת, מכניסים אותם לתוך הקיים, דואגים להתאמה שלהם אל מה שיש או שהכניסה הזו הדדית או משותפת, מפגש בין מה שקיים או התרבות שקיימת ומה שהילדים/ות מכניסים/ות לתוכה, מקבלים/ות או משנים/ות בה.
זו נקודת המוצא של הפרק: עד כמה הילדים הם שותפים או משתתפים בחיים שהם למעשה תמיד חלק בהם. מה זה פותח בשבילנו (במשותף לכולנו: לנו ולילדים), איזה מפגש ואיכות יחסים עם ילדים נוצרים מקבלה, הזמנה של הילדים לחיים משותפים והבנה של ההזמנה שלהם אותנו להשתתף בחיים שלהם ושלנו.
פילו ואני מדברות בפרק הזה על תרבות (וטקסי הכניסה או הקבלה השונים אליה, למשל ברית מילה) באופן ליטראלי וגם כשם קוד: ככניסה למשפחה, לבית ואחר כך למסגרות שונות, בגיל הרך בד"כ זהו גן.
יש המון מה ללמוד מהפרק הזה. כמו תמיד – דיברנו תיאוריה אבל פרטנו את זה דרך דוגמאות לתובנות ולדרכים של איך להכניס את היחסים והמפגש הזה עם הילדים הביתה. כמו שאמרתי על הפרק הראשון – מקווה שהצלחנו זה (רק) פרק שני…
פילו פילוסוף היא אשת חינוך. היא הקימה את גן השלום (או כמו שרבים/ות קוראים/ות לו גן פילו,) הגן הקהילתי הראשון בארץ במסגרת הפרטית ב-1987. (הוקם בזמנו כגן מעורבות הורים.)
היום היא עוסקת בליווי והדרכה פדגוגית של גנים קהילתיים (אבל לא רק), ואין סוף למה שאפשר ללמוד ממנה. זו עדות ממקור ראשון…
Re-Visit, איך לתקן משהו שאמרנו על המלחמה (או בהקשר שלה)? ♦ ד"ר נעמה צורן היא מובילת גישת רג'יו אמיליה בישראל
שלושת היסודות ומקורות שיש לילדיםות מלידה, עליהם הם נשענים ומהם הם נבנים. תמיד וגם בעת הזאת. ♦ ד"ר נעמה צורן היא מובילת גישת רג'יו אמיליה בישראל
אני קוראת את השיחות של דורון המבורגר עם ילדיו כבר שנים. עזבו איך שהוא כותב – נהדר, מה שמעניין זה החכמה של הילדים שלו, וחכמת השיחה ביניהם. הנה דוגמה ממש מלאחרונה (שכמו תמיד מפרסמת באישורו) "אבא, מי צייר את המונה ליזה?" שאל אותי ינוקא ׳לאונרדו דה וינצ׳י׳ עניתי "והוא היה איטלקי נכון?" שאל "נכון" עניתי "אז למה המונה ליזה בפריז?"
פסטיבל המחבר את הטוב שבכל העולמות:
הטבע, היצירה, החשיבה והעניין, האוכל הטוב, המדורה. וסדנאות שמפגישות את הפילוסופי, החשיבתי, החושי ואת היצירתי.
יום שבת ה17.1
בחבצלת השרון
