ב-2009, בשיחה אקראית במסגרת הפורום הבינלאומי לחינוך וטיפול בגיל הרך בבלפסט, בין ג'יליאן מק'אוליף ממערב אוסטרליה ובשתינו בהאטה מנפאל, הם התחילו לדבר על בוץ או יותר נכון על בוץ וילדים/ות.
ג'יליאן סיפרה שבפרת, אוסטרליה, שם היא גרה כמעט ואין בוץ' כי פרת נמצאת על מישור של חול.
חוצמזה היא דיברה על התרבות המערבית העכשווית וחוסר הרצון (בלשון המעטה) שלנו להתלכלך.
בשתינו לעומתה סיפר שאצלו יש בוץ ובשפע. הבעיה היא בכלל לא חוסר הרצון להתלכלך.
הבעיה היא, כך הוא סיפר, שלילדים רבים היכן שהוא גר אין מספיק בגדים
כדי שהם/ן יוכלו להרשות לעצמם ללכלך אותם.
אין להם בגדים אחרים ללבוש במקום הבגדים המלוכלכים ו/או שאין להם בכלל סבון לרחוץ את הבגדים.
כך, בשיחה חולין לכאורה, נהייה בוץ במרכזו של דיון על הפערים, העוני בעולם, תרבות שיכולה להרשות לעצמה לא להתלכלך (והשאלה למה לא)
וילדים/ות שלא יכולים להרשות לעצמם להתלכלך, אפילו שהם רוצים.
אפשר לדבר על זה עם הילדים/ות אם רוצים/ות ואפשר לדבר על עוד דבר מעניין מאוד שהשיחה הזו מציפה:
הרעיון שהרבה פעמים אנחנו מתסכלים על משהו שנראה בהתחלה כאותו דבר בדיוק, במקרה הזה: ילדים/ות שלא משחקים בבוץ,
ואז הנטיה שלנו היא לחשוב שהתופעה הזו או הדבר הזה נובעים מאותן סיבות בדיוק, אבל לא.
מבט נוסף – חשיבה נוספת – תגלה לנו פערים ומורכבות שהנטיה שלנו להכליל בדרך כלל סוגרת.
לדבר על הרעיון הזה – שהוא סופר מעניין בשבילי –
זו (התחלה של) חשיבה ביקורתית.
שני הדברים הנ"ל: פערים ושוני בין אנשים, תרבויות מדינות עניות ועשירות והסיבות להן כמו גם הסתכלות מעבר לתופעה זהה או דמיון בין דברים הם שיעורים לחיים.
הנה מה שקרה במקרה הספציפי הזה:
כשג'יליאן חזרה הביתה לפרת היא סיפרה את הסיפור הזה לקבוצת ילדים/ות בני/ות שבע ושמונה בבית הספר אותו ניהלה.
הילדים/ות החליטו לגייס כסף לילדים/ות בנפאל כדי שהם יוכלו לקנות בגדים ולשחק בבוץ.
כך נולד לו יום הבוץ הבינלאומי שחל כל שנה ב29.6.
יום שהתחיל מחגיגה של בוץ בשני מקומות וקשר בין שתי קבוצות ילדים/ות.
ועד היום זהו יום, מבחינת בשתינו וג'יליאן, במרכזו הקשר בין ילדים וילדות במקומות שונים בעולם.
זה עוד סיפור שאפשר לספר לילדים/ות. גם כאן אנחנו חושבים/ות
ואפשר פשוט לשחק בבוץ. אני תמיד בעד משחק וכמה שיותר.
אז אם אתם/ן מחפשים מה לעשות עם הילדים/ות…
רק אומרת ❤
Re-Visit, איך לתקן משהו שאמרנו על המלחמה (או בהקשר שלה)? ♦ ד"ר נעמה צורן היא מובילת גישת רג'יו אמיליה בישראל
שלושת היסודות ומקורות שיש לילדיםות מלידה, עליהם הם נשענים ומהם הם נבנים. תמיד וגם בעת הזאת. ♦ ד"ר נעמה צורן היא מובילת גישת רג'יו אמיליה בישראל
אני קוראת את השיחות של דורון המבורגר עם ילדיו כבר שנים. עזבו איך שהוא כותב – נהדר, מה שמעניין זה החכמה של הילדים שלו, וחכמת השיחה ביניהם. הנה דוגמה ממש מלאחרונה (שכמו תמיד מפרסמת באישורו) "אבא, מי צייר את המונה ליזה?" שאל אותי ינוקא ׳לאונרדו דה וינצ׳י׳ עניתי "והוא היה איטלקי נכון?" שאל "נכון" עניתי "אז למה המונה ליזה בפריז?"
פסטיבל המחבר את הטוב שבכל העולמות:
הטבע, היצירה, החשיבה והעניין, האוכל הטוב, המדורה. וסדנאות שמפגישות את הפילוסופי, החשיבתי, החושי ואת היצירתי.
יום שבת ה17.1
בחבצלת השרון
