הפתרון לבלגן – חזרתיות. וכן – זו פילוסופיה!

היום אני רוצה לדבר על כלל אצבע פשוט אחד – אם את.ה לא יכול.ה לאפשר בלגן תאפשרו חזרתיות.

אחד הדברים שבוו בוס (Bev Bos, גננת מארה"ב שלא מזמן גיליתי)

היתה תמיד אומרת הוא שהתנסות (או ניסיון וחוויה experience) היא לא המורה הטובה ביותר היא המורה היחידה.

לא פלא לכן שמשהו נוסף שהיא נהגה להגיד זה שילדים וילדות צריכיםות להתנסות בלי סוף,בכל דבר, כדי להבין את העולם.

בגלל זה הם עושים אותו דבר שוב ושוב:

הם קופצים שוב ושוב – על כל דבר וכל משטח.

הם שואלים שוב ושוב – את אותה שאלה ושאלות שונות.

הם משחקים שוב ושוב – באותו משחק, ובאותו דבר.

הם אוהבים לשמוע עוד ועוד את אותו סיפור.

וגם כמובן לשחק בבועות סבון. שוב ושוב.

הם עושים את זה כי כך הם לומדים וחושבים על העולם.

אתמול כשהם קפצו על המיטה היתה כרית באמצע וזה הרגיש אחרת.

שלשום כשהם שמעו את הסיפור הם חשבו על הג'ירפה והיום על האריה.

היום כשהם משחקים עם הבועות באמבטיה,

החדר קצת יותר חם או קצת יותר קר והבועות מרגישות אחרת.

הם מבינים ומבינות את העולם בדקויות הכי קטנות,

ובהכללות הכי גדולות.

וכל מה שבתווך.

יש בהםן סקרנות ורצון עז ללמידה באופן טבעי – אז למה להרוס?

טוב, נכון, הרבה פעמים החקירה הזו של דברים – עד הסוף,

סופה בבלגן!

כי לשפוך צבע אתמול, זה לא לשפוך צבע היום.

כי להעיף את הכדור על הקיר זה לא להעיף את הכדור אל התיקרה,

כי לקפוץ בשלולית במגפיים זה לא כמו לקפוץ בשלולית בנעליים

ובכלל לקפוץ בשלולית זה לא כמו לקפוץ ב… טוב לא בשלולית 

על זה בוו בוס (Bev Bos) גם אמרה:

אם זה לא הורגש ביד ובגוף, זה לא נרשם במוח.

בלגן וחזרתיות זה חשוב.

ואני מזמינה אתכםן ללכת עם הילדיםות כמה שיותר,

הפסדכם או בלגנכם יצאו בשכרכם – יותר נכון בשכרם.

ובכל זאת, כמו תמיד – בהכירי את היומיום אני אומרת כך:

אם אתםן לא יכולים לאפשר בלגן, תאפשרו חזרתיות.

מצאו משחקים שהם חזרתיים מטבעם – בועות סבון זה קלאסי,

או תסמכו על הילדיםות.

הם כבר ימצאו חזרתיות בדברים שמעניינים אותם.

(ואם הם לא מצאו חזרתיות – זה כנראה לא מעניין אותם!)

וכשהם עושים אותו דבר או מבקשים אותו דבר תזכירו לעצמכם את הדבר הבא:

חזרתיות היא הא' ב' של חשיבה.

בחיי שזה מה שאני אומרת כל פתיחת קורס

לסטודנטיםיות שלי לפילוסופיה.

זה נשמע בערך כך:

הסוד בפילוסופיה זה לקרוא את אותו מאמר/ספר וכו' שוב ושוב.

וזה תמיד מוכיח את עצמו!

עזבו מה אני אומרת להםן – ככה אני עושה פילוסופיה. 

אחרי שנשמתם והזכרתם לעצמכם את זה,

תזכירו גם לעצמכם – שאין דבר כזה חזרתיות, יש אותו דבר אבל גם קצת אחרת.

(יש גם שיר עם שם דומה.)

ותזכירו לעצמכם שמה שלא נרשם בגוף, לא נרשם במוח,

כלומר לא נעשתה עליו חשיבה, והוא לא נזכר.

אז איזה כיף וזכות גדולה זו בשבילנו שילדים וילדות מחוברים גוף-חשיבה בצורה הרמטית כל כך,

כמו תמיד – אם זה קורה או לא קורה בגן, אם זה קורה או לא קורה בבית ספר,

אין כמו הבית לאפשר להם לחקור ולחשוב,

להפוך להיות מי שהם והן,

ולעשות את כל זה מתוך הנאה של גוף, חשיבה, סקרנות ולמידה.

אם אתם לא יכולים לאפשר בלגן – אפשרו חזרה!

ואם אתםן מוצאים איך אפשר גם וגם, אז אני בכלל שותקת.

מה זה? שוב בועות סבון?

תהנו לחשוב,

תהנו עם הילדיםות,

קרן