1. לקרוא ולחשוב
אם יש משהו שתופס עבורי את העונג שבקריאה,
ואת ההזמנה שלה שילדיםות מאמציםות
זו ההזמנה לחשיבה.
ג'ון לוק אמר ש"קריאה מספקת לנפש ידע בלבד.
זו החשיבה שהופכת אותה לשלנו."
אפילו שנראה לי שלוק צמצם פה את הספרות כולה לתחום העיוני
בכל זאת – סיפורים הם מעבר לידע בלבד,
אין לי ספק, שהחשיבה שלנו עם ובעקבות ספר
הופכת את הסיפור/מה שקראנו לשלנו.
חשבו ולו לשניה עכשיו
על השאלה, המחשבה, ההארה הייחודית של הילד.ה
שהילד.ה שלכם אמר לכם על הספר האחרון שקראתם ביחד.
מרסל פרוסט, אמר דבר דומה,
בסגנון שהוא רק שלו:
"לב הקריאה הוא המקום שבו אנו הולכים
אל מעבר לחוכמתו של המחבר ומגלים את זו שלנו."
זהו.
ואם הילד.ה שלי לא שואל.ת?
לא מדבר.ת על הספר?
כהרגלנו – נניח להםן וחשוב בקצב שלהםן.
נדבר פחות.
נקשיב יותר.
וגם – הכניסו הביתה יותר ספרים שמזמינים חשיבה ושאלות.
בבלוג הזה תמצאו הרבה המלצות שכאלו,
ויחד איתן גם הרצאה חדשה דנדשה,
אבל על זה אספר בפוסט אחר
יש למה לחכות 😎
2. להמשיך ולחשוב
ספרי ילדים, קריאה עם ילדים,
והרגעים בהם ילדיםות שקועים בעצמם בספר,
מדפדפים בו הלוך וגם חזור,
מספרים לעצמם את הסיפור שבספר או סיפורים אחרים,
כל אלו הם רגעים אחרים, ומאזנים לרגעים של מסכים.
מסך מלמד אותנו לגלול,
לעבור על ובין דברים מהר.
הוא מלמד אותנו עניין חולף
הוא משנה את צורת הריכוז שלנו.
קריאה מלמדת אותנו לשקוע
במחשבה.
היא מלמדת אותנו המשכיות – של סיפור.
וגם התמצאות במרחב של מילים
(הדפדוף הזה אחורה וקדימה למשל)
שאין אותו בגלילה.
זה אולי נשמע טריוויאלי
(אני מקווה שלא)
אבל זה מאיר למשל אחרת את ההרגל הנהדר
של ילדיםות לחזור שוב ושוב לאותו ספר.
כן, משהו שם עדיין מעניין,
כן, משהו שם גורם לחשוב עוד,
עוד משהו להבין,
עוד משהו לגלות,
כן, גם משהו להמשיך ולהרגיש
ולהרגיש איך זה מרגיש להמשיך להרגיש.
אם נחזור לנקודה הקודמת –
בחשרה הזו לספרים שילדיםות אוהבים לחזור
הם הופכים את הספר הזה לשלהםן
לחכמה שלהם,
בעוד ועוד צורות.
החזרה כאן היא חזרה אל
ולא חזרה על.
3. לחשוב אמרנו? על חשיבותם של האיורים לחשיבה
בספרי ילדים האיורים חשובים לא פחות מהספרים עצמם.
עוד אכתוב על כך בהרחבה במשך החודש הזה
אבל ההמלצה שלי בגדול
היא לבחור מאייר או מאיירת ספרי ילדים שאתם אוהבים,
אם אפשר מהשורה הראשונה של המאיירים שיש –
ולקנות, או להשאיל, מספר ספרים שלהם.
לפחות שלושה.
כי ככה נוצר ריבוי. גיוון. שוני.
ואז גם ילדיםות נחשפים למה שאנחנו נקרא סגנון.
ולמה שאני אקרא כאן איכות ייחודית של מאייר או מאיירת.
והם מתחילים להבין מחשבה
כמשהו הרבה יותר גדול מהמילים בלבד.
כמשהו שעובר בצבעים, בקומפוזיציה, בתמונות.
וכן גם בקשר מורכב – במובן הטוב של המילה מורכבות –
כזה שמעיד על עושר רעיוני ומחשבתי.
בין רעיונות שונים.
לאו דווקא סיבוך/הסתבכות של שני אלו.
אנתוני בראון שכתבתי עליו בעבר בניוזלטר הזה
הוא נקודת התחלה להזמנה כזו
שאנחנו מזמינים את הילדיםות לחשיבה עם ספרים.
וכוון שספריו הם ספרי תמונה,
וכך המלל בהם מועט,
אפשר גם אפשר לקנות ספרים באנגלית
וכך להעשיר עבור הילדים
את המבחר של הספרים שלו שתורגמו לעברית.
ותורגמו לא מעט.
חלקם לצערי כבר אזלו (שווה לנסות להשיג אותם ביד שניה)
בכל אופן
כאן תמצאו את הספרים שלו בצומת ספרים.
וכאן בסטימצקי.
תהנו לחשוב,
תהנו לקרוא עם הילדים,
קרן