זוהי מעטפה חומה. אבל בעצם – זה יומן. או קליידוסקופ.
אולי דיוקן עצמי.
15 ריבועים מודבקים עליה (טוב שניים נפלו וחסרים, גם זה חלק מהסיפור):
חלק מחשבונית, ממייל, ריבוע מתוך מעטפה להפקדת צ’קים, קטע ממאמר, בול דואר ממעטפה אחרת,
פתק שנראה כמו רשימת קניות.
את המעטפה-יומן הזו יצרה חגית אזולאי רוזנס – מפיסות נייר מהיומיום שלה.
ממה שהיה פשוט על השולחן.
ובכל זאת, כוון שעבודתה היתה מתרגמת,
מהמרכז של החיים, אפשר אולי לומר.
זו נראית לי פעולת חשיבה נהדרת ליצור עם ילדים.ות:
גם פעולת האיסוף,
גם פעולת הצירוף –
שהן בחירה, תשומת לב וסוג של אוצרות עצמית.
וגם הפעולה (הפחות פשוטה?) להכיר חיים, את החיים שלהם, מחוץ למסך.
להיות לרגע עדים לחיים שלנו מתוך מה שיש לו חומר:
פתקים, דף מודפס, ציור שציירו, משהו שהודפס בטעות, משהו שקיבלנו.
איזו תמונה יוצרת הפעולה הפשוטה הזו? איזה קסם?
איזו שאלה זה שואל מחדש – על מי אנחנו?
אולי תנסו – לאסוף יחד 15 ריבועים כאלה.
בלי להסביר, רק להדביק.
ותראו מה עולה.
תראו מה נפתח בינכם כחוויה וגם כשיחה.
לחשוב ולחשוב אותנו אחרת.
כמה יופי יש בחשיבה.
זה מסוג הדברים הקטנים שמפעימים אותי כל פעם מחדש.