אם יש שאלה או דאגה שחוזרת על עצמה
בשיחות שלי עם הורים
בשבועות האחרונים
זו השאלה מה לעשות עם אמירות שנאמרו
או מעשים שנעשו
שבאותו רגע זה היה המקסימום שיכולנו
(בואו נזכור את זה)
אבל במבט לאחור
או אחרי שקצת נרגענו
ואספנו כוחות
אנחנו מתחרטים עליהם.
והדאגה הזו,
שאנחנו מכיריםות אותה גם כך
לפני ה7.10
נעשתה מרכזית כל כך מאז
עם אינספור בחירות שבחרנו
מה לספר ואיך
ואינספור רגעים שלא היינו במיטבנו
ולא הצענו חיבוק ברגע שהיה בו צורך
ועוד ועוד.
על כך אני רוצה להגיד-להזכיר שלושה דברים:
1.
איזה הורים, גננות א.נשים מופלאיםות כולנו
כמה אנושיות, דאגה ואהבה לילדיםות יש בנו
בתוך כל מה שקורה, יש בנו את הרגישות
וההשקעה הרגשית
לדאוג במובן take care
(האנגלית כאן פשוט מדוייקת)
לילדיםות.
זה לא מובן מאליו.
באמת שלא.
בואו נמשיך ונזכור את זה
2.
ואז גם נמשיך ונזכור להתייחס בחמלה לעצמנו.
ולו רק –
בגלל שעם החמלה הפרקטיקה מתגלית.
כן, עם החמלה אנחנו שמים לב
שמשהו שאמרנו לא היה נכון
או כבר לא נכון עבורנו
ואז אנחנו מחפשים מה נכון עכשיו.
3.
נזכור שמה שהכי חשוב ביננו כרגע זה אמון
ואמון הוא משהו חי,
משהו שאנחנו כל הזמן עושים
מייצרים, בונים.
ושומרים עליו.
חלק מהאמון ביננו זו היכולת לטעות.
וחלק ממנו זה לתקן.
אז איך נתקן?
יש מושג ופרקטיקה שאימצתי מפדגוגית רג'יו אמילה
שעושה תיקון
האמת שהפרקטיקה הזו
מאפשרת עוד המון דברים –
הרחבה, והעמקה וחשיבה מחדש
ואת כל זה היא עושה גם עכשיו,
אבל לימים אלו – מהותה הוא תיקון
והיא באמת הדבר הראשון
שאני פונה אליו,
ומציעה אותו להורים וגננות
בשביל תיקון
וזה revisit
re-visit
כלומר – חזרה אל
ביקור מחדש
במה שכבר אמרנו
או משהו שכבר קרה.
יש שתי דרכים טובות לעשות את זה
שתיהן מתוך דימוי ילד.ה גבוה.
1.
אנחנו יוצריםות הזמנה שכזו.
אני יוצרת הזמנה כזו עם כמה משפטי מפתח
שקושרים בין מה שהיה למה שעכשיו
אני אגיד למשל:
את זוכרת ביום ראשון כשדיברנו על ….
ואז (ואלו הם משפטי המפתח):
אז אני ממשיכה לחשוב על זה
אז אני עדיין סקרנית לגבי זה
מעניין אותי עוד משהו במה שאמרת/מה שקרה
כלומר – שימו לב
המשפטים שמחזירים אותנו לשיחה שכבר היתה
או להתרחשות ביננו מכילים שני מרכיבים:
המשכיות (עדיין, ממשיכה, עוד משהו)
ועניין: אני חושבת על זה
סקרנית לגבי זה
מעניין אותי..
וזהו,
מניסיוני, החזרה הפשוטה והאותנטית הזו –
באמת מתוך עניין
(וכשמניחים לדאגה בצד, כי היא תבוא על סיפוקה)
עובדת.
לא ב100% אבל בהחלט קרוב לזה!
2.
אנחנו מחכיםות לכך שהילד או הילדה
יזמנו עבורנו איך – למעשה יזמינו אותנו
שוב
לשיחה, נושא שלכאורה סיימנו.
עכשיו, לחכות שהילדיםות
יזמינו אותנו שוב
זה מאתגר.
גם מבחינת שלל הרגשות והמחשבות
שיש לנו, על מה שנאמר, או מה שקרה
שבנתיים אנחנו צריכיםות להתמודד איתם
וגם בגלל שזה דורש מאיתנו להבחין בהזמנה הזו.
אבל, וזה אבל חשוב מאוד,
לחכות שהילדיםות יזמינו אותנו
זה הכי משתלם.
לחכות, זה להיות קשוב.ה למתי הילדיםות
בשלים לחזרה הזו.
וזה יקר מפז!
אם בפוסט קודם דיברתי על זה
שילדיםות מעכלים ארועים
בוודאי – גדולים כמו המלחמה,
במקטעים,
הרי שלחכות להזמנה שלהםן אותנו
זה לתת להם את הזמן שהם צריכים
לעכל, להרגיש, לחשוב, להבין ולשאול
את מה שחשוב להם
את מה שמעסיק אותם.
והניסיון שלנו לחיות בסנכרון הזה עם הילדיםות
הוא מאבני הדרך שלנו כאן (ובפילוסופיה עם ילדיםות).
אז איך נדע שהזמינו אותנו?
הקלטתי על זה סרטון
עם נעמה צורן המופלאה
בדיוק על איך לעשות תיקון
ושתי הדרכים האלו.
כמו תמיד בשיחות עם נעמה
יש כאן את הפרקטיקה מוסברת הכי טוב שאפשר
כשהיא עטופה ועגונה בתאוריה
כלומר באיך כל זה –
זה בעצם להתנהל עם דימוי ילד.ה גבוה
באמת שאם יש דבר שאני מאמינה בו
זה שככל שנפעל ממקום של דימוי ילד.ה כזה
כך נטיב עם הילדיםות לאורך המלחמה
כך נצליח לתמוך, לעזור, להקל,
ולגדול יחד איתם.
באהבה גדולה.
וזה – זו רפואה גדולה בימים אלו.
זו בריאות נפשית.
זה חוסן.
ואין כמו נעמה להסביר ולקרקע את כל זה
אני לומדת ממנה בכל מפגש שלי איתה
יותר ממליצה לצפות בסרטון
שימו ♥ – הלינק מפנה לשני סרטונים, שני מצוינים,
ממליצה לצפות בשניהם,
הסרטון שמתייחס למייל הזה הוא על revisit
מזכירה שאני כאן באהבה
במייל ובוואטסאפ
לכל מי שרוצה/זקוק.ה לתמיכה ועצה.
קרן
*****
אם אתם מכיריםות מישהו/י שיכולים להיעזר במה שכתבתי אנא הפיצו.
חשוב חשוב מאוד שנתמוך ונהייה שם עבור אנשים
אהובים, יקרים ושזקוקים לנו בכל דרך ולו בשליחת מילה טובה ו/או פוסט שעוזר.
תודה