איך רגש וחשיבה מתחברים

איך שנכנסתי לאחת הכיתות השבוע בבית ספר היה ברור שמשהו קרה.

המעגל – אותו מעגל מפורסם שאני כותבת עליו פה רבות

כי הוא מתהליכי היסוד שלנו, בו הילדים והילדות הופכים את המרחב הכיתתי

למרחב של מפגש, ופילוסופיה,

ובכך הם מכוננים מרחב שהוא בטוח לנו,

לפשל (למשל לשכוח שאני תורן/תורנית)

לטעות (לחשוב שאני אספיק להגיע בזמן לבית ספר ולגלות שלא)

לסמוך (על החברים/ות שלי, שיזכירו לי שיש לי תורנות)

להיות אלו שאפשר לסמוך עליהם/ן (זה שמזכיר/ה למשל)

לגלות יצירתיות, ותושיה (להציע פתרונות לבעיות ומתחים שעולים.)

להתלונן (שלא הזכירו לי, שלא סידרו, שסידרתי ובלגנו וכו')

ואז לגלות שמקשיבים לי.

ומתייחסים למה שאני אומר/ת.

 

המעגל הזה – שוב עמד, במרכז התהליך שלנו השבוע

של קבוצה וחשיבה.

ורגש.

 

כי הנה השבוע המעגל עמד מסודר.

הישג, שאין לזלזל בו,

לפעמים זה לוקח לנו את כל השנה רק להגיע אליו,

אבל הילדות שהיו תורניות

והן חברות ממש טובות,

כעסו.

אי אפשר היה לפספס את זה.

 

הן ישבו במרחק הכי גדול אחת מהשתיים האחרות

שמעגל מאפשר.

שזה גם בדיוק זו מול אלו.

(סימבולי משהו.)

 

וכששאלתי מה קרה

י' ענתה: אני סידרתי את המעגל והן כועסות עלי.

והן: כי את סידרת ולא חיכית לנו!

 

ומה התברר?

שי' הגיעה מוקדם, ב07:30,

ודאגה שהן לא יספיקו לסדר את המעגל וסידרה אותו.

והחברות שלה אבל, באופן שפשוט הפתיע אותה,

כעסו על כך שהיא גזלה מהן את זכות הסידור

(כי זו ממש זכות אצלנו)

ובעיקר – שהיא לא סמכה עליהן שהן יגיעו בזמן.

ואפילו (כמו שהן אמרו) לא בדקה איתן היכן הן.

 

אבל הן הגיעו בזמן.

ב07:45 ליתר דיוק.

 

ואת משבר האמון הזה (מהצד של השתיים)

לעומת – אבל עשיתי את זה בשבילנו (מהצד של י')

הן לא הצליחו לפתור.

 

עכשיו אני לא אכנס לשיחה סביב זה,

שהיתה מרתקת.

והיא כשלעצמה כל כולה רגש וחשיבה.

אולי עוד אכתוב על זה פעם אחרת,

אבל היום הבטחתי ניוזלטר קצרצר.

 

אכתוב רק מה קרה אחר כך.

כי זה מעביר את הנקודה במלואה.

אחרי השיחה, פנינו כהרגלנו לחימום.

אנחנו תמיד מתחיליםות מפגש פילוסופי בחימום מחשבתי.

והפעם התחלנו בחימום שהולך ונהייה מאתגר יותר ויותר

אבל מתחיל בסבב ממש פשוט:

שבו אנחנו אומרים/ות את המילה הראשונה שרצה לנו בראש.

 

ואז קסם.

כי בסיבוב הראשון

כשהגיע תורה של י' היא אמרה

כעס.

 

ובסיבוב השני

עצב.

 

ואם כשהיא אמרה כעס

תשומת הלב שלי וגם החמלה,

היו כולה איתה ועם התהליך שלה

הרי כשהיא אמרה עצב

באמת שברגע כזה – זה רק לחבק.

(סימבולית)

 

וזה לראות יופי –

איך בשני הסבבים י' מחוברת לרגש,

איך היא עוברת מהסבב הראשון לשני (שזה פחות מדקה)

מרגש משני – כעס

לרגש עיקרי – עצב.

ואיך היא מסמנת לכולנו

מתוך איזה מצב נפשי היא חושבת

(כי היא חושבת!)

איך המצב הנפשי שלה משפיע על מה ואיך

היא חושבת

ואיך בכל הסערה הזו

היא בכלל מאפשרת לעצמה

גם לחשוב

וגם לשתף אותנו בכל זה.

 

קסם.

פשוט התרחשות שהיא קסם.

(וכמובן שי' היא קסם).

 

אני תמיד אומרת שפילוסופיה היא מפגש בין חשיבה ורגש,

ולא פלא לכן שהמון שואלים ושואלות אותי איך:

איך פילוסופיה (עם ילדים/ות, אבל לא רק)

היא רגש

ורגש שכרוך בחשיבה

וחשיבה כרוכה בו.

 

אז בדיוק ככה.

 

זו רק דוגמה אחת,

מאינספור דוגמאות,

שמייצרים את המרחב המופלא הזה

של פילוסופיה, רגש וחשיבה.

תהנו לחשוב,

תהנו עם הילדים/ות

איזה מרגש זה פילוסופיה?!

קרן