
"הניחוש הערמומי, ההשערה מלאת האפשרויות, הקפיצה האמיצה למסקנה טנטטיבית –
אלו המטבעות החשובים ביותר של החושב.ת בעבודתם." ג'רום ברונר
האם כבר החלטתם איפה תחביאו את האפיקומן השנה?
אני לא יודעת מה מאתגר יותר: להחביא או למצוא את האפיקומן,
אבל אני יודעת שהשנה התחלתי לחשוב על המשחק הזה יותר ויותר כמשחק של חשיבה
ואפילו חשיבה מורכבת ביותר,
כזו שצריכה לחשוב ולפעול אסטרטגית,
להבין ולנחש את המחשבות של אחרים,
ולהסתמך או לקחת בחשבון היכרות בין המשתתפים והיסטוריה של המשחק,
שלא לומר היסטוריה משפחתית, לפעמים של שנים.
וכל זה איכשהו הפך את המשחק הזה להרבה יותר מעניין.
גם למי שמחביאים את האפיקומן (לרוב זה אנחנו) וגם למי שמחפשים ומוצאים אותו.
אז החלטתי לכתוב על זה כי זה מעניין.
בשבילי המשחק האמיתי מתחיל ביחסים בינינו,
והולך ומסתבך בריטואל השנתי.
בכך שבהינתן שאנחנו עושים את הסדר באותו בית כל שנה או אחת לשנתיים
(שזה המנהג הנפוץ, נכון?) נוצרת למשחק היסטוריה.
וההיסטוריה הזו: מי השתתפו, איפה האפיקומן הוחבא,
מי החביאו את האפיקומן, מי מצאו, כמה זמן לקח ועוד ועוד –
היא חלק מהמשחק.
חלק מאסטרטגית החשיבה והניחוש
של איפה להחביא או לחפש את האפיקומן השנה.
הראש שלנו – המחביאים והמחפשים – עסוק כל הזמן בשאלות:
איפה האפיקומן היה שנה שעברה?
לפני שנתיים?
איפה אבא / אמא / סבתא / סבא וכו' חושבים שאחפש?
איפה הם חושבים שלא?
עכשיו נפתח לו משחק של ניחוש מושכל
והוא יכול להגיע לרמה גבוהה ביותר.
אה, שנה שעברה אמא החביאה את האפיקומן מאחורי התמונה – אחפש שם שוב!
אה, אני חושבת שאבא לא החביא את האפיקומן ב… תנור,
כי הוא החביא אותו שם לפני שנה אז הוא בטח בטוח שאחפש שם שוב!
אני מאוד אוהבת את המשחק הזה בין ניחוש וחשיבה או יותר נכון כשניחוש הוא חשיבה.
כי ניחוש מזמין הרבה מאוד גמישות ומשחקיות בחשיבה.
ויפה לראות מה הנטייה של כל ילד וילדה ככל שהמשחק:
פשוט לנחש / לנסות משהו?
יותר ויותר לחשב ולנחש ניחוש מושכל?
או אולי שילוב של שניהם?
ככה זה לחפש אפיקומן –
כדי לשחק, צריך לנחש. וצריך לנסות, וצריך לטעות, ועוד פעם לנסות.
וכל זה זו חשיבה מורכבת והתפתחות שלה.
(במצבים שאין משהו שצריך לפתור זה בולט אפילו יותר,
כי אז החשיבה שלנו ממש משתחררת ואנחנו לומדים משהו אחר מתוך ניחוש
כתבתי על זה כאן
ניחוש זו חשיבה מורכבת
ולנחש מה האחר חושב.ת זו אפילו מורכבות גדולה יותר.
מכירים את הקטע הנהדר מהסדרה חברים כשמוניקה וצ'נדלר עוד לא מספרים שהם זוג
ורייצ'ל מאזינה בטעות לשיחת טלפון ביניהם ומגלה את זה?
מכאן מתחילה קומדיה של טעויות – או יותר נכון קומדיה של ידיעות:
כשכולם מנסים לעבוד על כולם – כדי שמוניקה וצ'נדלר יודו שהם זוג.
וכל פעם נוצרת עוד שכבה של ידיעה של מה כולם יודעים,
עם אמירות שנשארו איתי שנים כמו זו שרייצ'ל אומרת לפיבי:
"הם יודעים שאנחנו יודעים אבל לא יודעים שאנחנו יודעים שהם יודעים?"
אז לנחש מה אחרים חושבים זה משהו כזה 😀
יש עוד המון פוסטים מרתקים שיכולים לעניין אתכם, המשיכו לקרוא:

Re-Visit, איך לתקן משהו שאמרנו על המלחמה (או בהקשר שלה)? ♦ ד"ר נעמה צורן היא מובילת גישת רג'יו אמיליה בישראל

שלושת היסודות ומקורות שיש לילדיםות מלידה, עליהם הם נשענים ומהם הם נבנים. תמיד וגם בעת הזאת. ♦ ד"ר נעמה צורן היא מובילת גישת רג'יו אמיליה בישראל

אני קוראת את השיחות של דורון המבורגר עם ילדיו כבר שנים. עזבו איך שהוא כותב – נהדר, מה שמעניין זה החכמה של הילדים שלו, וחכמת השיחה ביניהם. הנה דוגמה ממש מלאחרונה (שכמו תמיד מפרסמת באישורו) "אבא, מי צייר את המונה ליזה?" שאל אותי ינוקא ׳לאונרדו דה וינצ׳י׳ עניתי "והוא היה איטלקי נכון?" שאל "נכון" עניתי "אז למה המונה ליזה בפריז?"
פסטיבל המחבר את הטוב שבכל העולמות:
הטבע, היצירה, החשיבה והעניין, האוכל הטוב, המדורה. וסדנאות שמפגישות את הפילוסופי, החשיבתי, החושי ואת היצירתי.
יום שבת ה17.1
בחבצלת השרון