להתבונן או איך פחות לדאוג ויותר לשמוח עם הילדים/ות

"העברתי את כל חיי הבוגרים בניסיון להבין מדוע הורים והחברה כל הזמן במירוץ – מדוע למהר?

אני כל הזמן מנסה להעביר את השמחה וההנאה שהורים ומורות יכולים להרגיש דרך התבוננות, הערכה והנאה ממה שתינוקות עושים.

התייחסות כזו [יחסים כאלו] תשנה את האקלים החינוכי שלנו מדאגה לשמחה (joy)."

מגדה גרבר

התבוננות היא אחת הדרכים החזקות ביותר להיות עם.

זה להיות נוכח/ת.

זה להגיד לילדיםות, לא במילים, בנוכחות:

אנחנו ביחד דרך זה שאת/ה "לבד", בקשר ישיר עם עצמך, עם מה שמעניין אותך. עם מה שאת מתבוננות בו.

חוקרת, לומדת, שוהה איתו.

זה גם לומר:

אני נהנית מנוכחותך.

זה להשתחרר מהצורך ללמד, להנחות, להיטיב.

(בשני מובנים: את ההבנה שלהם/ן את העולם, את החוויה עבורם)

זה לשחרר אותם/ן לדרכם/ן. ובסביבה מוגנת – כי אנחנו נוכחים/ות.

זה לייצר שקט – ביננו.

וביננו לבין עצמנו.

זה לאפשר לנו ללמוד מהם/ן ולהכיר אותם/ן:

מה מעניין אותו/אותה? על מה הם חושבים/ות? איך הם לומדים/ות? איך הם נוכחים?!

זה ליהנות מכל אלו.

ושההנאה הזו תהייה חלק גדול יותר ביחסים שלנו עם הילדים/ות.

זה לומר לה/לו בצורה חזקה מאוד –

אני אוהבת אותך.

ככה. בדיוק כמו שאת/ה.

לא פלא שבעברית,

בתוך התבוננות מתגלית

תבונה.

מצאו לכם/ן השבוע זמן פשוט להתבונן.

כמו שמגדה גרבר אומרת:

להרפות קצת מהדאגה

(גם במובן של worry, עליו היא מדברת וגם, אוסיף, במובן של care),

לבנות יחסים מתוך התבוננות,

שזה לבנות יחסים מתוך שמחה (joy).

תהנו לחשוב,

תהנו עם הילדים/ות,

קרן