"העברתי את כל חיי הבוגרים בניסיון להבין מדוע הורים והחברה כל הזמן במירוץ – מדוע למהר?
אני כל הזמן מנסה להעביר את השמחה וההנאה שהורים ומורות יכולים להרגיש דרך התבוננות, הערכה והנאה ממה שתינוקות עושים.
התייחסות כזו [יחסים כאלו] תשנה את האקלים החינוכי שלנו מדאגה לשמחה (joy)."
מגדה גרבר
התבוננות היא אחת הדרכים החזקות ביותר להיות עם.
זה להיות נוכח/ת.
זה להגיד לילדיםות, לא במילים, בנוכחות:
אנחנו ביחד דרך זה שאת/ה "לבד", בקשר ישיר עם עצמך, עם מה שמעניין אותך. עם מה שאת מתבוננות בו.
חוקרת, לומדת, שוהה איתו.
זה גם לומר:
אני נהנית מנוכחותך.
זה להשתחרר מהצורך ללמד, להנחות, להיטיב.
(בשני מובנים: את ההבנה שלהם/ן את העולם, את החוויה עבורם)
זה לשחרר אותם/ן לדרכם/ן. ובסביבה מוגנת – כי אנחנו נוכחים/ות.
זה לייצר שקט – ביננו.
וביננו לבין עצמנו.
זה לאפשר לנו ללמוד מהם/ן ולהכיר אותם/ן:
מה מעניין אותו/אותה? על מה הם חושבים/ות? איך הם לומדים/ות? איך הם נוכחים?!
זה ליהנות מכל אלו.
ושההנאה הזו תהייה חלק גדול יותר ביחסים שלנו עם הילדים/ות.
זה לומר לה/לו בצורה חזקה מאוד –
אני אוהבת אותך.
ככה. בדיוק כמו שאת/ה.
לא פלא שבעברית,
בתוך התבוננות מתגלית
תבונה.
מצאו לכם/ן השבוע זמן פשוט להתבונן.
כמו שמגדה גרבר אומרת:
להרפות קצת מהדאגה
(גם במובן של worry, עליו היא מדברת וגם, אוסיף, במובן של care),
לבנות יחסים מתוך התבוננות,
שזה לבנות יחסים מתוך שמחה (joy).
תהנו לחשוב,
תהנו עם הילדים/ות,
קרן