
זוהי מעטפה חומה. אבל בעצם – זה יומן. או קליידוסקופ.
אולי דיוקן עצמי.
15 ריבועים מודבקים עליה (טוב שניים נפלו וחסרים, גם זה חלק מהסיפור):
חלק מחשבונית, ממייל, ריבוע מתוך מעטפה להפקדת צ’קים, קטע ממאמר, בול דואר ממעטפה אחרת,
פתק שנראה כמו רשימת קניות.
את המעטפה-יומן הזו יצרה חגית אזולאי רוזנס – מפיסות נייר מהיומיום שלה.
ממה שהיה פשוט על השולחן.
ובכל זאת, כוון שעבודתה היתה מתרגמת,
מהמרכז של החיים, אפשר אולי לומר.
זו נראית לי פעולת חשיבה נהדרת ליצור עם ילדים.ות:
גם פעולת האיסוף,
גם פעולת הצירוף –
שהן בחירה, תשומת לב וסוג של אוצרות עצמית.
וגם הפעולה (הפחות פשוטה?) להכיר חיים, את החיים שלהם, מחוץ למסך.
להיות לרגע עדים לחיים שלנו מתוך מה שיש לו חומר:
פתקים, דף מודפס, ציור שציירו, משהו שהודפס בטעות, משהו שקיבלנו.
איזו תמונה יוצרת הפעולה הפשוטה הזו? איזה קסם?
איזו שאלה זה שואל מחדש – על מי אנחנו?
אולי תנסו – לאסוף יחד 15 ריבועים כאלה.
בלי להסביר, רק להדביק.
ותראו מה עולה.
תראו מה נפתח בינכם כחוויה וגם כשיחה.
לחשוב ולחשוב אותנו אחרת.
כמה יופי יש בחשיבה.
זה מסוג הדברים הקטנים שמפעימים אותי כל פעם מחדש.
יש עוד המון פוסטים מרתקים שיכולים לעניין אתכם, המשיכו לקרוא:

Re-Visit, איך לתקן משהו שאמרנו על המלחמה (או בהקשר שלה)? ♦ ד"ר נעמה צורן היא מובילת גישת רג'יו אמיליה בישראל

שלושת היסודות ומקורות שיש לילדיםות מלידה, עליהם הם נשענים ומהם הם נבנים. תמיד וגם בעת הזאת. ♦ ד"ר נעמה צורן היא מובילת גישת רג'יו אמיליה בישראל

אני קוראת את השיחות של דורון המבורגר עם ילדיו כבר שנים. עזבו איך שהוא כותב – נהדר, מה שמעניין זה החכמה של הילדים שלו, וחכמת השיחה ביניהם. הנה דוגמה ממש מלאחרונה (שכמו תמיד מפרסמת באישורו) "אבא, מי צייר את המונה ליזה?" שאל אותי ינוקא ׳לאונרדו דה וינצ׳י׳ עניתי "והוא היה איטלקי נכון?" שאל "נכון" עניתי "אז למה המונה ליזה בפריז?"
פסטיבל המחבר את הטוב שבכל העולמות:
הטבע, היצירה, החשיבה והעניין, האוכל הטוב, המדורה. וסדנאות שמפגישות את הפילוסופי, החשיבתי, החושי ואת היצירתי.
יום שבת ה17.1
בחבצלת השרון