יותר חכם מזה?
בונו לא היה הראשון וגם לא יהיה האחרון/האחרונה שאמרו משהו בסגנון הזה או דברים דומים.
כמעט תמיד החכמה היא השאלות שאנחנו שואלים/ות.
האתגר הוא שכמו הרבה פעמים בחיים החכמה הזו היא חכמה בדיעבד.
יש פעמים שזה פשוט ככה. היכולת לדייק את השאלות ולהגיע לשאלות "נכונות" היא לטעות קודם בכמה שאלות לפניהן. וזה בסדר. זה נקרא לחיות.
ובכל זאת אתם/ן שואלים/ות:
איך אפשר לדעת שיש לנו את השאלות או ששאלנו את השאלות "הנכונות"?
אי אפשר.
אפשר לאמץ חיים של שאלות ולא של תשובות. זה הבדל של עולם ומלואו. זה ההבדל בין להגיד שכל תשובה מובילה לעוד שאלה ללהבין או לפעול לפי תשובה מסויימת אבל להמשיך ולחזור "אחורה" ולבחון שוב ושוב את השאלות עצמן.
גם אם השאלות מתגלות כשגויות (והתשובות שלהן לכן על אחת כמה וכמה) הדרך היא אחרת (ובתקווה גם מתקצרת).
אז נכון – גם בלפעול לפי "כל תשובה מובילה לעוד שאלה" יש ערך והרבה פעמים ערך גדול מאוד. באיזשהו מקום צריך פה לרקוד בין שתי האופציות האלו.
בכל מקרה החכמה היא לדעתי אף פעם לא לקבל "תשובות" כמשהו סטטי. תמיד לחזור ולשאול. תמיד לחזור ולחפש עוד שאלות. תמיד להמשיך לחשוב, או כמו שציטוט אחר שאני מאוד אוהבת (והעלתי לכאן בעבר אומר): "מסקנות הן המקום שאת/ה מגיע/ה אליו כשאת/ה מתעייף/ת מלחשוב" מרטין פישר.
או במילים אחרות, הבעיה בתשובות מתחילה כשהן הופכות למסקנות.
Re-Visit, איך לתקן משהו שאמרנו על המלחמה (או בהקשר שלה)? ♦ ד"ר נעמה צורן היא מובילת גישת רג'יו אמיליה בישראל
שלושת היסודות ומקורות שיש לילדיםות מלידה, עליהם הם נשענים ומהם הם נבנים. תמיד וגם בעת הזאת. ♦ ד"ר נעמה צורן היא מובילת גישת רג'יו אמיליה בישראל
אני קוראת את השיחות של דורון המבורגר עם ילדיו כבר שנים. עזבו איך שהוא כותב – נהדר, מה שמעניין זה החכמה של הילדים שלו, וחכמת השיחה ביניהם. הנה דוגמה ממש מלאחרונה (שכמו תמיד מפרסמת באישורו) "אבא, מי צייר את המונה ליזה?" שאל אותי ינוקא ׳לאונרדו דה וינצ׳י׳ עניתי "והוא היה איטלקי נכון?" שאל "נכון" עניתי "אז למה המונה ליזה בפריז?"
פסטיבל המחבר את הטוב שבכל העולמות:
הטבע, היצירה, החשיבה והעניין, האוכל הטוב, המדורה. וסדנאות שמפגישות את הפילוסופי, החשיבתי, החושי ואת היצירתי.
יום שבת ה17.1
בחבצלת השרון
