כל שנה אני שולחת בניוזלטר השבועי שלי
משהו משלי לקראת פתיחת שנה"ל
שמרטיט קצת את הלב
ומקרב את המערכת הגדולה – הגן ובית הספר,
למערכת המשמעותית – היחסים שלנו עם הילדיםות
כמו שאני מבינה אותה,
וכמו שאני כל יום ויום מנסה להגשים אותה
ולתת לי ולכולנו כלים ודרכים
ליחסים של קירבה, חשיבה, היכרות, אהבה
והשילוב של כל אלו עם הילדיםות.

כי לפעמים פילוסופיה היא רק תירוץ
כדי ליצור את כל אלו.
טוב – היא לרוב הבסיס שאני יודעת לשים
ולהסביר איך לשים
לכל אלו.
(התרומה הצנועה שלי לעולם.)

השנה חשבתי על שני דברים:

1.

ציטוט של פרד אלן וולף
שאומר (איך לא?!):
"הטריק האמיתי בחיים הוא לא לחיות בידע
אלא לחיות במסתורין"
עצרו רגע וחשבו מה זה אומר
על החיים שלכם,
החיים של הילדיםות
ולמידה באופן כללי.

אני רק אומר שכל מה שאי פעם השיחה ביננו
דרך הניוזלטר והאתר הזה מאחלת לילדיםות
טמון בשבילי בציטוט הנ"ל:
– אהבת החשיבה,
– הסקרנות,
– חשיבה שאינה חשיבה פתרונית
– אלא חשיבה יצירתית
– שאלת שאלות
– ידע – כבסיס להנעה והנאה הלאה
– כפותח חשיבה
– לא כמה שסוגר.
ועוד ועוד.

מי יתן, מי תיתן ושנת הלימודים שבפתח
תהייה עשירה בכל אלו!

2.

הדבר השני שחשבתי
לקראת פתיחת שנה"ל
הוא על ההבדל בין הכנה
של הילדים למשל לגן ולבית ספר
אם לראשונה, אם כחזרה,
אם כשינוי (מעבר בין גנים, בית ספר)
וכו',

לעומת – התכווננות לשנה החדשה
שהיא דומה יותר להתכוונות לשנה חדשה
כמו שאנחנו מתכווננים בראש השנה.

כשאנחנו מתקרבים לחג, לראש השנה,
אנחנו לא מכינים את עצמנו לשנה החדשה
אלא מתמלאים סקרנות,
ומשאלות,
וחלומות,
ואיחולים,
והודיה על השנה שהיתה.

מי יתן, מי תיתן,
וזו התחושה שאיתה (או גם איתה) הילדיםות
יתחילו את השנה"ל:
פחות "מוכנים"
יותר מצפים,
וכך גם אנחנו.

שתהייה שנת לימודים
נפלאה
של כל אלו ועוד.

תהנו לחשוב,
תהנו עם הילדים/ות,
קרן