מתוך הפודקסט של עזרא קליין, כשהוא מראיין את מריאן וולף חוקרת בתחום חקר המוח והחינוך, הידועה בעיקר בזכות עבודתה על הקשר בין קריאה, שפה ומוח.
1.
עזרא קליין: "הסתובב בזמנו ציטוט מסם בנקמן-פריד (לשעבר ראש בורסת הקריפטו FTX שהתמוטטה), והוא אומר שם שהוא מאוד סקפטי לגבי ספרים. הוא חושב שבסך הכל ספרים לא צריכים להיות ספרים, הם צריכים להיות פוסטים בבלוג של שש פסקאות. ואני, שכתבתי גם ספר וגם יותר פוסטים של שש פסקאות ממה שאני יכול לספור, חושב שאפילו כשספר מרחיב רעיון שיכול להיות קצר יותר, חלק מהערך שלו עבור הקורא.ת הוא למעשה הזמן שבילינו בו בהתמודדות.
אני תוהה אם הנקודה כאן היא שאנחנו חושבים יותר מדי על האינפורמציה שאנחנו מקבלים או המידע שאנחנו מלמדיםות ילדיםות בבתי ספר, ולא מספיק על מהם המצבים ו/או הצורות שבהן אנחנו משקיעים זמן, ועל אילו קשרים במוח אנחנו מעמיקים או מחזקים כתוצאה מהזמן הזה. אנחנו נתלים בתוצאות ומוצרים ומאבדים את התהליכים שבדרך."
כלומר: ילדים וילדות עסוקים בתהליך. ואל התהליך הם חוזרים.
2.
מריאן וולף: "אני חושבת שאתה מציב כאן מטאפורה יפהפייה לגבי מה שחשוב, וזה לא (רק) מידע שאנחנו צריכים או עובדות. זהו אחד משלושת הרבדים של אריסטו, אבל אנחנו זקוקים להרהור, ושכחנו את הצורך שלנו בכך. אבל אנחנו גם צריכים משהו נוסף, וזה האיזוטופ של תקוות הידע או התובנה, שהיא הרגשה. זה כל כך חשוב. קראתי שוב את הרמן הסה, ואחד מהדברים שהוא עשה בסוף חייו הייתה לכתוב שיר על ספרים, והוא אמר שכל הספרים בעולם לא יביאו לך אושר, אלא יבנו דרך סודית אל הלב שלך.
אל נשכח את הלב בזמן כשאנחנו נאבקים על מה שטוב למוח, כי הלב, ההיבט הרגשי של הקריאה, הוא אחד הדברים היפים ביותר שמובילים אותנו למקלט הפנימי הזה. זה חלק ממה שקורה במסע לתובנה – הרגשות שיש לנו, הרגשות שהמחבר.ת מעורר.ת בנו, זו צורת ידע. אנחנו זקוקים ללב ולמוח כשאנחנו מסתכלים על מה שהקריאה נותנת לנו ומה שאנחנו חווים כשאנחנו קוראים או לא."
כלומר: ילדים מחברים חשיבה ולב. יותר נכון הם מחוברים חשיבה ולב. בחזרה שלהםן לאותם ספרים, באהבת הספר, הסיפור, הביחד של הקריאה, וגם הלבד שלהם איתם, ילדים בונים שוב ושוב, ועוד ועוד, את הדרך הסודית שלהםן אל ליבם.
דרך בה ילכו,הלאה בחיים.
על זאת ועוד בהרצאה לקרוא עם ילדים
יום שני ה17.2
20:30-21:30, בזום
להורים לילדים בגיל שנתיים עד 7
לחצו כאן לפרטים הרשמה