אני חושבת שראש השנה היא הזדמנות בשבילנו
לדבר בצורה אחרת עם הילדים/ות על התחלה.
דרך שמזמינה חשיבה קצת שונה
ואולי אפילו מורכבת על מה זה להתחיל.
האמת, אני חושבת שכל חגיגה של ראש שנה –
יהודי, מוסלמי, נוצרי ואחר נותנת לנו הזדמנות שכזו,
זו הזדמנות לדבר עם ילדים/ות, על זמן לינארי –
כלומר זמן שבו דבר מוביל לדבר.
לזמן מחזורי –
זמן שבו דבר מוביל שוב "לאותו" דבר.
(זו כמובן צורה מאוד פשוטה ואפילו פשטנית
להבין זמן לינארי ומחזורי ואת/ה מוזמנים להעמיק בזה עם הילדים/ות
אבל לרגע נניח לזה לצורך הנקודה העיקרית שאני רוצה להגיד)
וכך בעצם – להפוך התחלה כמו התחלה של שנת הלימודים,
(ודרך הדוגמה הזו התחלות נוספות,)
למשהו יותר רך, פחות מאיים
ועם זאת עדיין מסקרן ומרגש.
וכל זאת – כוון שהחשיבה שלנו הופכת מורכבת יותר.
(פילוסופיה עם ילדיםות, כבר אמרנו?! 
)
השנה במיוחד טובה בשבילנו
כהזמנה לחשיבה כזו,
בגלל שהשנה תחילת שנת הלימודים כבר קצת מאחורינו
(עברו כבר שלושה שבועות מה1.9)
אבל ראש השנה – תחילת השנה העברית
לפנינו (או קרה ממש עכשיו, אם במקרה פתחתם את הניוזלטר אחרי החג.)
למה הרווח הזה בין שתי ההתחלות טוב לנו?
כוון שעד עכשיו
כל כך הרבה מהחוויה שלנו ושל הילדים/ות
היתה של להתחיל.
במובן של התחלה לינארית.
להתחיל את הגן. או את גן חובה.
להתחיל את בית הספר. או את כיתה ב' או ד'.
או להתחיל גן חדש,
או בית ספר חדש.
לכן בעיקר חשבנו על מה שחדש
ולפעמים שאלנו גם על המוכר.
לעומת זאת,
ראש השנה היא אומנם התחלה של שנה
אבל בתוך ההבנה הזו
תמיד יש גם את ההבנה של להתחיל עוד שנה
או להתחיל שוב.
כלומר החג עצמו, שחוזר שוב ושוב
הוא חוויה שכזו.
ולכן הוא הזדמנות לחשוב על להתחיל שוב.
ואם נזמין חשיבה כזו נכון –
נוכל גם להבין ולחשוב על מה זה
להמשיך (אם זו פעם ראשונה בגן, למשל)
או להמשיך ולהתחיל שוב
(אם זה נניח להמשיך בגן אבל הפעם הגן חובה,
ושלל הדוגמאות שכבר נתתי למעלה.)
כלומר זו הזדמנות בשבילנו
לשים במרכז דווקא שאלות
של המשכיות,
ושל העמקה וצמיחה.
איך נעשה את זה?
נחבר בין ראש השנה וזמן מחזורי.
אפשר לעשות את החיבור הזה בכל מיני צורות,
למשל בארוחת החג לדבר על ראש השנה שעבר
ועל זה שאנחנו כל שנה חוגגים ראש שנה.
ואפשר בצורה שהיא יותר מוחשית בעיניי,
לנצל את הדרך לארוחת החג,
ולחפש את הירח.
פשוט לשאול: "מי מוצא/ת את הירח היום?"
ואז להגיד שהירח,
כמו השנה
האמת כמו החודש –
חודש תשרי
הוא בהתחלה היום.
ולהגיד שאחד הדברים היפים בראש השנה
זה שהיא התחלה
שהיא גם התחלה של להתחיל שוב.
להתחיל שוב שנה
שזה להתחיל עוד שנה
להתחיל שוב חודש
שזה להתחיל שוב חודש.
שזה ממש מעניין.
כי זה שונה למשל
מהתחלה שהיא רק התחלה – כמו פעם ראשונה של…
וכאן תנו דוגמאות מהחיים שלכם/ן שולהם/ן:
"למשל הפעם הראשונה שאני הלכתי לים"
"או למשל כשהתחל לאהוב לאכול קוקילידה!"
ונתייחס כמובן לזה שזה מעניין ברצינות.
כלומר תגידו שזה מעניין רק אם זה באמת מעניין אתכם/ן,
זה אחד מעקרונות היסוד של פילוסופיה עם ילדים/ות,
מכירים/ות? זוכרים/ות?
אם משהו לא מעניין אותנו אנחנו לא מנשים לעניין בו את הילדים/ות! —
ואז,
לחכות שניה.
לתת להם/ן זמן לחשוב על הדברים.
יתכן שתתחיל שיחה.
יתכן שישאלו שאלות.
יש מצב שתצללו לעוד ועוד דוגמאות
וזה יהיה ממש כיף ומקרב.
ויש מצב שתהייה שתיקה.
גם זה טוב.
ואז כבר בחג עצמו,
או אולי אפילו בימים שאחריו
לחזור לזה – אבל אחרת.
כלומר לחכות יום יומיים:
כי חשוב לתת לרעיונות וחשיבה לשקוע,
כלומר להתקרקע,
ליצור קשרים, הקשרים,
שאלות וסקרנות.
אז אחרי כמה ימים
רצוי ברגע שאתם/ן מרגישים
קירבה
אולי אפילו כבר בתוך איזו שיחה
לשאול שאלות שהן שאלות של התחלה והמשכיות.
שאלות כמו:
איך היה לפגוש שוב את _______ (שאלו כאן על חבר או חברה ספציפית שהם לא ראו או ראו פחות בקיץ)
איך זה ללכת כבר שלושה שבועות לגן?
איך זה להרגיש התחלה אבל כבר לא ממש התחלה, נכון? (אפשר לקרוץ כאן, להכניס משחקיות ושובבות זה תמיד טוב)
להשתמש פשוט בצמד המילים –
להתחיל שוב.
ולתת למילים האלו לעשות את שלהם/ן.
וכמו תמיד –
להיות עם ציפיות צנועות (או בכלל לא)
ולסמוך על הילדים/ות
שהם משחקים-מבינים
את הרעיון הזה.
ליהנות מהשיחה.
ואחר כך, אחרי החג,
לאורך השנה,
לזכור להשתמש בצמד המילים
להתחיל שוב.
שוב ושוב.
כל כך הרבה רווח אנחנו והילדים/ות נקבל
מצמד המילים הזה.
תחשבו למשל
על איך התפיסה שלנו ושלהם/ן
של
הבנה
ולמידה
והצלחה
ו…
עוד ועוד!
משתנית כשאנחנו משתמשים/ות
בצמד המילים
להתחיל שוב.
תהנו בחג,
תהנו לחשוב,
תהנו עם הילדים/ות!
שנה טובה,
קרן